

מכללת טאותרפיה המובילה בישראל בתחומם ההתמכרויות והטראומה. לבחירתכם ישנם קורסים בטאותרפיה או באוניברסיטת בר-אילן.
בנוסף קיים מרכז יום לטיפול בהתמכרויות טראומה וחוסר איזון נפשי.
כמו כן קיים פרויקט נובה מרחב בטוח שישה ימים בשבוע.
בשנת 1992 התרחש אירוע יוצא דופן וחריג בזמנו: ד"ר אברהם מזרחי חווה התעוררות רוחנית עמוקה מתוך מצב פסיכוטי. בתוך תהליך גמילה שבו השתתף בקבוצת תמיכה של מכורים אנונימיים, הוא עבר חוויה רוחנית מיוחדת ששינתה את מסלול חייו.
בעוד חוויות מסוג זה עשויות להיות חולפות עבור רבים, עבור ד"ר מזרחי זה היה רגע מכונן. הוא יצא למסע עמוק של חיפוש רוחני, וניעור בו צורך עז לשתף אחרים בחוויותיו ובתובנותיו. במקביל, הוא התחיל לעבוד עם אסירים משוחררים בהוסטל, וניסה להפיץ את בשורת ההחלמה והשיקום.
במהלך השנים, ד"ר מזרחי עבר תהליך חיפוש והתפתחות ארוך ומעמיק. למרות שלא הייתה לו תעודת בגרות, הוא הצליח להגיע לאוניברסיטה, שם סיים בהצטיינות תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. בהמשך, הוא למד שלוש שנים לימודי פסיכותרפיה קלינית, עשה דוקטורט וכתב את הספר "12 הצעדים בדרך לבודהה".
ד"ר מזרחי עבד במגוון רחב של מסגרות טיפוליות, ובשנת 2002 החל ללמד אנשי מקצוע את שיטת 12 הצעדים ככלי טיפולי מעשי בקליניקות, בקבוצות, ובמסגרות טיפוליות שונות. השפעתו על התחום ועל אנשים רבים ניכרת וממשיכה לגדול לאורך השנים.
רקע היסטורי על טאותרפיה:
אפשר יהיה לומר עליי דבר אחד בסוף הדרך-ההוא שהתעורר
בשנים הראשונות של דרכו, ניסה ד"ר אברהם מזרחי להשתלב בחברה ולהיות חלק בלתי נפרד ממנה, למרות שהייתה זו חברה שהוא מרד בה והתנגד אליה. המחשבה הראשונה שלו הייתה ללכת בתלם, דבר שמעולם לא עשה קודם לכן, ולכן הוא השקיע 14 שנות לימוד אקדמאיות כדי לממש את ייעודו.
עם זאת, הוא נתקל שוב ושוב בחומות אטומות באקדמיה, שנראה כי הייתה מקובעת בשיטות טיפול שאינן מובילות להחלמה וריפוי. שיטות אלה היו מוגבלות מאוד, ודרכי הטיפול שהוצעו היו פרנואידיות ומגבילות. פעמים רבות הזהירו אותו לא ללכת על הקצה ולא לעבור את הכללים המקובלים, למרות שהן לא הובילו לשום מקום – דבר שהיה עבורו בלתי מתקבל על הדעת.
כאדם שחי דרך רוחנית ארוכה ופועל לפי שיטת 12 הצעדים, היה ברור לו שההחלמה אפשרית ושיש לאמץ תורות שמובילות להחלמה אמיתית. אולם, בכל מקום שבו עבד, חסמו אותו ואת רעיונותיו, הגבילו וסירסו אותו במסגרות שהיו רגילות לשמר את הקיים, שהעדיפו לשמור על שקט תעשייתי ולא להסתכסך עם מערכת הפיקוח של משרד הבריאות ומשרד הרווחה.
למרות שבמהלך לימודיו כבר בתואר הראשון הבין את המגבלות הללו, הוא הבין שכדי לשנות משהו וכדי שמישהו יקשיב לו, הוא חייב ללמוד את מה שכולם למדו ואז לסתור את תפיסת עולמם. הרי אם לא היה לומד, היו מצביעים עליו כאדם לא מוכשר שחיפש דרך קצרה לעשות מה שבא לו, כמו מורים רוחניים אחרים.
לימודי 12 הצעדים היו הבסיס להבנתו העמוקה של ד"ר מזרחי. מפגשים עם אנשי מקצוע שלמדו אצלו והשפעת השפה של שיטת הצעדים על חייהם של אנשים נורמטיביים היוו בסיס להבשלת הרעיון של לימודי פסיכותרפיה ממוקדת טראומה והתמכרויות. התובנות הללו וההבנה העמוקה של השפעת 12 הצעדים על ההחלמה הובילו אותו לפתח גישה טיפולית ייחודית ומעשית, אשר ממשיכה להשפיע על חייהם של רבים.
החלום ושברו מהאקדמיה והממסד:
יצאתי לחפש תארים - מצאתי את האומץ להיות מכור נקי
כל לידה כרוכה בחבלי לידה. ישנם שנולדים בלידה רגילה וישנם שנולדים בלידת עכוז. התהליך של ד"ר אברהם מזרחי היה ארוך ומורכב, אחרי שהוא התמסר ללימודי בודהיזם, ספג ותרגל את תורתו של בודהה ושילב אותה בתוכו. תהליך זה הוביל בסופו של דבר לכתיבת הספר המיוחד שלו, "12 הצעדים בדרך לבודהה", שמייצג נאמנה את העולם הפנימי שלו ומעשיר את ההבנה שלו על תהליכים רוחניים.
ההריון הזה היה קשה וארוך וכלל משברים רבים, כולל פשיטת רגל לאחר שמרכז הגמילה שייסד ועמל עליו במשך שנים רבות נסגר. הוא חלה בפיברומיאלגיה, סבל מדיכאון קליני קשה ואף הגיע לרצון לסיים את חייו. למרות זאת, הוא לא נפל לסמים, כדורים או אלכוהול, אלא המשיך לתרגל מתוך אמונה שהחיים הרוחניים עולים על החיים החומריים בכל היבט ובכל צורה.
דווקא הכאב הכריח אותו לחפש את הדרך הנכונה לאחר עשרים שנה. אחרי שסיים את לימודיו ואת מסעו, הוא הבין שהמערכת הממסדית אינה עובדת והיא משותקת. במקום לכעוס ולנטור טינה, הוא בחר בנתיב רוחני, התפטר מעבודותיו השונות, כולל ברשות למלחמה בסמים ובקהילה טיפולית, ויצא להתבודדות ולהסתכלות פנימית.
בגיל חמישים, כשהיה חסר כל, הבין דבר אחד: שהוא לא רוצה לסיים את חייו בעבודה רגילה, בהחתמת כרטיס וקבלת משכורת. החיים זימנו לו פסיכולוגית מפורסמת שהכירה אותו בירושלים, והיא אמרה לו שהוא חייב להגיע לתל-אביב. בתחילה הרעיון נראה לו מופרך, אבל היא התעקשה והאמינה בו. היא סידרה לו מספר פגישות עם מטופלים מצפון תל-אביב, ותוך זמן קצר החלה תנועה ממש גדולה לקליניקה שלו.
לכאורה, זהו סיפור סינדרלה, אך חלום אחד נותר אצלו: האמונה שבני אדם פצועים מסוגלים להיות מרפאים טובים יותר מכל מה שפגש בעולם הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה, והעבודה הסוציאלית. הוא האמין באותם אנשים שלימדו אותו, שהיו פצועים, מכורים נקיים, פוסט טראומתיים, אבל עם תובנות מיוחדות כלפי החיים. ידע שבא מתוך החוויה הרגשית העמוקה והסבוכה של הנפש, ידע שנבע מהחלמה מתמשכת וריפוי.
ברגעים של התבודדות עלה בו הבזק רוחני, תמונה מלאה של חזון: הקמת "מכללת היחפנים" של "המרפאים הפצועים". מכללה שהוא עצמו היה רוצה ללמוד בה, דבר שמעולם לא פגש באקדמיה. לימוד עם תהליך, עם עבודה פנימית, עם תרגול של חיים רוחניים ומדיטציות.
כך נולד השם טאותרפיה: טאו - דרך, תרפיה - טיפול, "הטיפול בדרך".
החלום של טאותרפיה נולד
כדי לחלום חלומות צריך מישהו שמכיר את הלילה

המחזור השלישי של טאותרפיה החל בתל-אביב, טאותרפיה מתמקמת בצפון תל-אביב, ברחוב קהילת ונציה 12, ומתחילה להתפתח, מייד נפתחים גם הכשרות קצרות לקהל הרחב של שיטת 12 הצעדים, 15 מפגשים סוערים ומסעירים שמשנים חיים, הקורסים נוחלים הצלחה מסחררת, ביקוש רב ועצום, וד"ר מזרחי אברהם מבין שצריך להכשיר צוותים טיפוליים, צוותי הוראה לשינויים שמתחילים להתרחש בעוצמה ובמהירות.
עולים רעיונות שונים האם להביא מרצים ומנחים מחוץ למסגרת טאותרפיה, אך הייתה בעיה שמרצים חיצוניים אינם מכירים את התהליך ואת המטרייה, הם לא יכלו להבין את התפיסה של המסגרת שהתבססה על אהבה ללא תנאי, של חמלה אוניברסלית, של נתינה, של הבנה של החזון של המכללה שהיה מעל לכל שיקול אחר.
מבחינת טאותרפיה הטובה המשתופת של המכללה הייתה לפני כל אינטרס אישי, כל תאוות הצלחה אישית, אלא ההבנה שאנחנו הולכים לעשות שינוי בישראל בעולם הטראומה, ההתמכרויות והטיפול בהם. לאט לאט נבחרו תלמידים שהייתה להם החוצפה והניסיון ההתחלתי להיות חלק מהצוות. בהתחלה זה לא היה מושלם, היו מאבקי כוח בצוות, הייתה תחרות, היו קצת תככים בין הצוות, דבר שנגד את הרעיון בבסיס המכללה. הצוות צריך להיות מודל לחיקוי לדרך רוחנית שבה החזון במקום הראשון, שבו התלמידים במקום הראשון, שבו האיכות שלנו באה לביטוי באכפתיות שלנו כלפיי התלמידים.
בהתאם לחוויות שעברנו החליט ד"ר מזרחי שבלי לפתוח לימודים נוספים זה לא יעבוד, וכאמור נפתחה הכשרה לבוגרים שרוצים להיות חלק מהעתיד של טאותרפיה, לימודי הנחיית קבוצות. זה כבר קורס נוסף, תחום נוסף של לימודים שבהם מזרחי החל להכשיר את דור העתיד של המכללה. הנחייה רוחנית או מכללה רוחנית שונה במהות מסתם מסגרת לימודים, הצוות נדרש לעקרונות מיוחדים ויכולת לעבוד בצוות, לדעת לשים את האגו בצד, דבר שלא פשוט לאף אדם.
מכללת טאותרפיה החלה לצמוח ובשנה החמישית היו כבר 270 תלמידים, אבל עדיין היו חריקות וחוסר הרמוניה, אבל מהשנה השישית טאותרפיה החלה לפעול בהרמוניה, התיאום החל לעבוד, מכורים נקיים שהיו בצוות, לצד בוגרי טאו שהיו נורמטיביים למחצה, החלו יחד ליצור את האווירה שד"ר מזרחי חיפש, הוא חיפש את האווירה שאיפשרה לו לעבור התעוררות רוחנית בספטמבר 1992.
כל זה הוביל שבשנה התשיעית להיווסדה של טאותרפיה היו כבר 700 תלמידים בשנה.